החלטה בתיק בש"א 748/06

בקשה לדחייה על הסף של ההודעה לצד שלישי מס' 1.

מבוא

1.      התובע הגיש נגד הנתבעים כתב תביעה, בו עתר לקבלת פסק דין המצהיר על בעלותו בחלקות קרקע נשוא התובענה, או על זכאותו לקבלת פיצויים מהנתבעים לאור זכויותיו בחלקות אלו, וכן ביקש לקבוע את גובה הפיצויים המגיעים לו בגין זכויות בחלקות שהופקעו או שפורסמו לגביהן הודעות הפקעה.

2. הנתבעות 3-4, עיריית ירושלים והועדה המקומית לתכנון ולבניה (להלן: "המשיבות") הגישו כתב הגנה, וכן שלחו הודעה לצדדים שלישיים, ובין היתר למבקשת - א.ח.מ יוני מפעלי בניה והשקעות בע"מ (להלן: "המבקשת"). ההודעה לצדדים שלישיים מבוססת על כתב התחייבות, שניתן על ידי המבקשת לטובת המשיבות, ובו, כך נטען, התחייבה המבקשת לשפות את המשיבות בגין כל סכום שישולם על ידן כפיצויי הפקעה בקשר לנכסים עליהם חלה תוכנית מתאר מס' ב.מ./4404 (להלן: "תוכנית המיתאר"), וכן התחייבה להצטרף כצד שלישי לכל תובענה שתוגש נגד המשיבות בעניין זה.
3. המבקשת הגישה הבקשה נשוא החלטה זו, לדחיית ההודעה לצד שלישי על הסף, בהסתמך על תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"תקנות סד"א") לפיה מוסמך בית המשפט לדחות תובענה בשל "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

טענות הצדדים בתמצית

4. לטענת המבקשת, כתב ההתחייבות, עליו נסמכת ההודעה לצד שלישי, אינו חל על החלקות המפורטות בכתב התביעה, אלא רק על "הנכסים" שהוגדרו במבוא של כתב ההתחייבות, אשר לגביהם התובע אינו טוען לבעלות או לזכאות לפיצויים.

לשיטתה, הנכסים שלגביהם ניתן כתב ההתחייבות מוגדרים בפסקה הראשונה של כתב ההתחייבות, אשר קובעת כך:

"הואיל ואנו, הח"מ... בעלי הזכויות ב מקרקעין הידועים כחלקות 41 ו-42 בגוש 30542 (להלן: "הנכסים")". (ההדגשה שלי - א.פ.).

כתב ההתחייבות קובע בסעיף 2, כי אם תוגש כנגד מי מהמשיבות "תביעה של הטוענים לזכויות בנכסים אשר נפגעו על ידי התוכנית או תביעה בגין פיצויי הפקעה..." (ההדגשה שלי - א.פ.), כי אז יישאו המתחייבים (וביניהם המבקשת) בסכומים הנתבעים. לפיכך, כך נטען, ההתחייבות נועדה לשפות את המשיבות אך ורק בגין פגיעה או הפקעה של "הנכסים", כפי שהוגדרו בכתב ההתחייבות כמפורט  לעיל. בהעדר תחולה לכתב ההתחייבות ובהעדר טענה לקיומו של מקור חיוב אחר כלפי המבקשת, יש לדחות על הסף את ההודעה לצד שלישי "טרם ניהול התדיינות ארוכה ועתירת הוצאות", ולחייב את המשיבות בהוצאות הבקשה.

5. לטענת המשיבות כתב ההתחייבות נועד לשפות אותן במקרה של תביעה לתשלום פיצויי הפקעה בגין הפקעת שטח בתחום תוכנית המיתאר, והוא אינו מתייחס רק להפקעה של החלקות שבבעלות המתחייבים בכתב ההתחייבות, כפי שהוגדרו בפסקה הראשונה שבו. בתשובתן לבקשה הפנו המשיבות לתקנון תוכנית המיתאר, אשר מכוחו ניתן כתב ההתחייבות, ואשר לטענתן מלמד, כי כתב ההתחייבות אינו מוגבל להפקעה של חלקות מסוימות, אלא עוסק בהפקעות בכל שטח תוכנית המיתאר. כמו כן, הסעיפים האחרים בכתב ההתחייבות נוקטים בלשון "הפקעת שטח" או "שטחים", ואינם מוגבלים לחלקות מסוימות.

לפיכך, כך נטען, על פי הפרשנות הנכונה לכתב ההתחייבות, ומכיוון שלפחות חלק מן התביעה עוסק בשטח שהופקע על פי תוכנית המיתאר, יש לדחות את הבקשה לדחייה על הסף ולדון בהודעה לצד שלישי לגופה.

דיון ומסקנות

6.      תקנה101(א)(3) לתקנות סד"א, עליה מסתמכת המבקשת בבקשתה, מעניקה לבית המשפט סמכות לדחות תובענה נגד נתבע בשל "כל נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

איזהו "נימוק אחר" היכול לשמש יסוד לדחייה על הסף?

תקנה 101 לתקנות סד"א מיועדת:

"לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת"(ע"א 316/56 ח. קרמש ו"אגד" (אש"ד) בע"מ נ' סול ומזל דבי ואח', פ"ד יא 1336, 1341).

אשר על כן, לבית המשפט מסור שיקול הדעת, ועליו לשקול אם מוטב לברר תחילה אותו נימוק, בנפרד וללא קשר עם שאר העניינים שבמחלוקת, או אם רצוי להימנע מפיצול הדיון (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 416-417). כך, למשל, כאשר נטענת טענת התיישנות, אשר אינה מצריכה בירור עובדתי מסובך, טוב יעשה בית המשפט אם יכריע בה תחילה, כך שאם תתקבל הטענה - ייחסך הצורך בניהול הדיון באשר לכל השאלות השנויות במחלוקת.

7. ההלכה המנחה והמושרשת בנושא הרגיש של מחיקת תביעה על הסף או דחייתה,  הגבילה את שיקול דעתו של בית המשפט. לא אחת נקבע, כי מדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו. דחייה של תביעה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו - להידחות (ע"א 335/78 יוסף שאלתיאל ואח' נ' אריה שני ואח', פ"ד לו(2) 151, 155-156; ע"א 501/74 חברת ספיד מנתבים נ' אבנר עמר ואח', פ"ד כ"ט (1) 673, 674). הדברים האמורים חלים באותה מידה על בקשה למחיקה או לדחייה של הודעה לצד שלישי (זוסמן, שם, בעמ' 396).